גם כאן מדובר על אדם המספר את סיפור חייו, אלא שהפעם הסרט המתמקד באירועם מרכזיים מחייו של המספר, במטרה להכיר לא רק את סיפור חייו, אלא בעיקר את אישיותו, את ההתמודדות שלו עם אירועים מרכזיים בחייו, ותהליכים שהמספר עבר במהלך חייו. בסרטים מסוג זה קיימת יותר התערבות של הבמאי, ובמקרים רבים מתקיים דיאלוג בין המספר לבין הבמאי. בכדי להשיג מכסימום אותנטיות, הסיפורים מצולמים במקומות שבהם קרו אותם אירועים (אפילו אם הם לא קיימים כיום, עדיין המקום קיים, והוא מעורר זיכרונות). בדרך כלל, הפקת סרט דוקומנטרי אישי (סרט דוקו-אישי) מחייב מספר רב של ימי צילום, על מנת לעבור בין תחנות החיים השונות, והיכולת להוציא מתוך החומר המצולם את ההבנה לגבי אישיותו של המספר. כמובן, ניתן להפיק גם סרט לכל המשפחה, שנקרא סרט דוקומנטרי משפחתי (סרט דוקו-משפחתי)

 

סרט מסוג זה, מנסה לבחון תהליכים שאנשים עברו בחייהם, תוך התמודדות במכשולים, כאשר הסרט ממוקד באותם אירועים בלבד. אין כל כוונה לספר סיפור חיים שלם, לספר באופן כרונולוגי, או להבין את הפרטים שיצרו את האירוע. הניסיון הוא להבין את התחושות והרגשות של המספר שהיה בתוך האירוע, ולהבין את התהליכים שעברו על המספר בעקבות האירוע (או רצף של אירועים). סרט דוקומנטרי מצולם ברובו באתרים שבהם התרחשו האירועים, ובדרך כלל משולבים בו אנשים נוספים שקשורים אל אותם אירועים. הפקת סרט דוקומנטרי, מחייבת בדרך כלל צילומים רבים, עד שמצליחים לתפוש את הרגע הקולנועי שמעביר את התחושות, הרגשות והתהליכים שעבר המספר.

 

בדרך כלל מדובר על סרט שמספר סיפור חיים, אותו מספר נושא הסרט, כאשר הוא יושב מול המצלמה, ופשוט מספר למצלמה את סיפור חייו, עם מעט מאוד התערבות מצד הבמאי/צלם. אפשר לשלב בסרט גם תמונות או קטעי סרטים/קטעי וידאו הקשורים לסיפור חייו של המספר. בדרך כלל הסרט הוא כרונולוגי (מהילדות ועד ימים אלו). ה"סיפור" בסרט ביוגרפי הוא אירועים שקרו למספר, וההתמודדות שלו איתם. הפקת סרט ביוגרפי ניתן להשלים במספר מצומצם יחסית של ימי צילום, שבהם המספר מספר את סיפורו למצלמה. במידה ובסרט משתתפים גם אנשים נוספים שמכירים את האדם עליו הסרט, הם נקראים סרט 'חיים שכאלה'.