קצת הסטוריה של סרטי תדמית לעסקים
כבר במהלך שנות ה- 80, בהן הייתה פריחה של התעשיות הצבאיות בארץ, והחל שיווק של מוצרים צבאיים בחו"ל, חיפשו התעשיות כלים שיווקיים ייחודיים. אחד הכלים המוצלחים היה סרט תדמית. סרטים אלו כללו הרבה מאוד צילומים של מוצרים צבאיים, המוצגים בתוך דימוי של "שדות קרב", עם מוזיקה של סרטי מלחמה, בליווי קריינות דרמתית באנגלית. סרטים אלו היו בדרך כלל מאוד ארוכים, בין 10-15 דקות, מכיוון שניסו להציג הכול: את החברה, את הטכנולוגיה, את מגוון המוצרים לתחומים השונים. בשל מחיר ההפקה החקר, הסרטים שימשו לכל המטרות: להצגה ללקוחות, למשקיעים, לשותפים, להצגה בתערוכות ובכנסים בין לאומיים, בקיצור- בכל מקום ולכל אחד. בתחילה, הסרטים הופקו על ידי צילום במצלמות קולנוע, ובהמשך במצלמות וידאו. הסטנדרט היה בדרך כלל Standard Definition.
מה בישרו שנות ה- 90?
השינוי התחיל להגיע בתחילת שנות ה- 90 עם הצמיחה של תחום ההייטק. סרטי התדמית הראשונים היו יותר קצרים יותר, בין 5-7 דקות, ונועדו בעיקר להציג את הטכנולוגיה הייחודית של החברה. בשלב הזה כל ההפקה התבססה על צילום בוידאו, כאשר עדיין הסטנדרט היה של SD. בנוסף, שולבו בסרטים שרטוטים של מערכות, אנימציה בסיסית ואפקטים.
לקראת סוף שנות ה- 90, עם הפריחה העצומה בתחום ההייטק, ובעיקר בכמות הסטארט-אפים הגדולה, עם ההנפקות הרבות בנאסד"ק, הבינו החברות שהן חייבות להיות יותר ממוקדות על מנת לבדל את עצמן. בשלב הזה, החלו להפיק שלושה סוגי סרטי תדמית:
סרט ללקוחות- סרט שהתמקד בחברה, בטכנולוגיה ובמוצר העיקרי של החברה
סרט למשקיעים- סרט שהתמקד בהצגת השוק, הפוטנציאל, והבידול של החברה ביחס לתחרות
סרט לתערוכות- סרט תדמית שהציג בצורה מאוד כללית וציורית את החברה והפתרונות שלה
כל הסרטים באותה תקופה כבר הופקו בוידאו בסטנדרט High Definition, ובדרך כלל היו עשירים באפקטים, הדמיות כולל הדמיות תלת-מימד ואנימציה. אבל, בשל מגבלות האינטרנט, כאשר רצו להציג את הסרטים באתרי החברות, הם בדרך כלל היו באיכות יותר נמוכה.
